הקונפליקט העולה מן הטקסט הוא רצונה של מרים בקשר ובמגע הזוגי, וחוסר היכולת שלה לבקש זאת ממנו או להראות לו שזה חסר לה. בנוסף, הקונפליקט בין הדבר החשוב ביותר לרפאל- אלוהים והדת או אשתו. בפרק ד’ בולט החוסר ביחסים בין בני הזוג. לקראת סוף הפרק, מתוארת סיטואציה בה רפאל שב לביתו ורואה את אשתו עומדת מול המראה וכמו ניגש אליה אך בסוף רואה את הפסוק “שוויתי ה’ לנגדי תמיד” והולך לישון. בפרק ה’ מרים מבקשת מרפאל לכתוב ספר תורה למענם, כדי שיהיה להם ילד/ה. ושוב פעם, האמונה שלו בה’ מעט מבטלת אותה ודוחקת אותה לפינה.

תהילה ואני תוהים האם הגיוני לבטל מצוות פרו ורבו מפני מצויינות בתורה (ולצורך העניין מפני הצטיינות כלשהי בכלל)? זה מזכיר את בן עזאי ש”נפשו חשקה בתורה”. לצורך העניין אפשר לחשוב גם בזמננו על אנשי ונשות קריירה. מה קודם למה? הקריירה (לימוד התורה) או היחסים שבהם בחרו? אולי זה דיון מודרני וחילוני מדי- אולי רק בפער הזמנים ניתן לשאול שאלות של בחירה ורצון ואנחנו צריכים לחשוב במושגים של אחריות, ייעוד, מצוות?   קושי מתעורר כאשר אנחנו מזהים שמרים נושאת חן בעיני רפאל והיא מתקשטת לכבודו. האם החיים פשוט מושכים אותם לאדישות המוצגת?